הפרעת דיכאון בילדים היא הפרעה בעלת מאפיינים התנהגותיים, גופניים, קוגניטיביים ורגשיים.
אם פעם רווחה הגישה שילדים לא סובלים מדיכאון כי אישיותם אינה מגובשת מספיק, היום ברור שזו טעות וילדים יכולים בהחלט לחוות דיכאון.
למעשה שכיחות התופעה גבוהה יחסית, ועל פי מחקר שפורסם ב-2021, עומדת על כ-3% מהילדים ו-8% מהמתבגרים.
בקרב ילדים לעיתים נראה שילוב בין הפרעת קשב וריכוז לבין דיכאון. אולם חשוב להבין טרם תחילת הטיפול האם הפרעת הדיכאון היא זו שהובילה לירידה בריכוז ובמוטיבציה, או שמדובר בהפרעת קשב של ממש. לעיתים אחת מההפרעות היא זו הגורמת להתפתחות השנייה – הילד לא מצליח בלימודים בגלל הפרעת קשב ואז הוא נכנס לדיכאון, או שהדיכאון גורם לו לבעיות קשב.
ברגע שהבעיה ברורה ניתן לטפל בה. אם למשל הבעיה היא קשב וריכוז, ברגע שנטפל בה והציונים יהיו יותר טובים, מצב הרוח של הילד/ה צפוי להשתפר.
דיכאון ניתן לזיהוי כבר בגיל ינקות, אולם תמונת המצב הקלינית משתנה בהתאם לגיל.
בגילאים מוקדמים מאוד, מקור הדיכאון היה לרוב תורשתי. בתינוקות ופעוטות נראה התנהגות "כבויה", נחבאת אל הכלים ואף מעין עצב. מאחר שלא ניתנות תרופות בגילאים אלה, הטיפול יתבצע במרפאות ייעודיות. לכך והטיפול הוא בהדרכת הורים.
בגילאים אלה הדיכאון יכול להיראות הפוך מתמונת המצב האופיינית אצל מבוגרים. בקרב ילדי הגיל הרך הדיכאון נוטה להתבטא בכעס, אגרסיביות ועצבנות.
הסיבה להתייצגות זו נעוצה בקושי של ילדים קטנים לבטא עצב, דבר המוביל להחצנה של התנהגויות אחרות. התסמינים החריגים יכולים להידמות להפרעת התנהגות או להתפרצויות זעם, אולם בשונה מתופעות אלו דיכאון בגיל הרך מוביל לשינוי התנהגותי רציף.
בקרב מתבגרים התייצגות הדיכאון דומה לזו המופיעה בקרב מבוגרים, אך היא תהיה לרוב מוקצנת. על כן, המקומות האובדניים והייאוש יהיו משמעותיים יותר בשיח. הביטוי ההתנהגותי יהיה לרוב עצבנות ורגזנות ולעיתים אף פניה לשימוש בחומרים אסורים, בעיקר אם יש נטייה משפחתית כזו.
נורת האזהרה המשמעותית ביותר היא שינוי התנהגותי קיצוני כגון טנטרומים, דימוי עצמי נמוך, חוסר חשק לעשות דברים שתמיד אהב/ה לעשות, הבעה של ייאוש, אשמה וכמובן שיח אובדני.
ברוב המקרים, הפנייה לאיש מקצוע נעשית לאחר שמתעורר חשד אצל ההורים או בעקבות המלצה של גורמים חיצוניים, כגון יועצת בית הספר.
לאחר שיחה ראשונית ומקיפה עם ההורים, תתקיים שיחה נוספת עם הילד/ה וההורים, כל עוד הילד מסכים לכך. השיחה המשותפת נועדה כדי ללמוד את הרגשות והתחושות של הילד ולזהות האם מדובר באירוע חולף או בהפרעת דיכאון.
הטיפול בדיכאון בילדים יהיה לרוב משולב, ויכלול טיפול תרופתי וטיפול רגשי.
הטיפול התרופתי נועד כדי לאזן את מצב הילד ולהקל על התסמינים. ברגע שחלה הקלה, דבר שלרוב לא יקרה באופן מידי, אפשר לנהל טיפול רגשי בצורה מיטיבה יותר ולשפר את היכולות של הילד/ת להתמודד עם הדיכאון.
סוג הטיפול הרגשי תלוי בילד ובהורים והוא נתפר לכל אחד באופן אינדיבידואלי. זה יכול להיות המלצה על טיפול משלים, כגון רכיבה על סוסים או טיפוס קיר, ו/או טיפול קבוצתי, פסיכודינמי, קוגניטיבי ועוד.
לצד כל אלה, חשוב להקפיד על הדרכת הורים – להכין את ההורים להתמודדות עם ילד דיכאוני כדי לאפשר לו טיפול יעיל יותר. במקרים חמורים יותר תישקל אפשרות של אשפוז, אבל לרוב נעדיף להשאיר את הילד בקהילה.
